עומאש מדבר כדורגל פרק 4 – מבירא עמיקתא לאיגרא רמא

 

עומאש מדבר כדורגל פרק 4 –  מבירא עמיקתא לאיגרא רמא

מפיגור 2-0 להבטחת עונה אירופית

3 חלקים

מהלך משחק

התחיל בזה שהגענו להזדמנות טובה של שרי, לאחר מכן השחקנים שלהם הצליחו להוציא את השחקנים והקהל מהכלים. דקה 17 הפנדל, שבכלל הפך את כל הקלפים, כמו גם עלי מוחמד וחזיזה שקיבלו צהוב בפנדל שלא נשרקה עבירה על עלי, אבל משהו אחרי המשיכת זמן של השוער שלהם בדקה 29 וההתגרות שלו בקהל... והקהל שנפל למלכודת שלו, שינה משהו, השוער שלהם בלי לדעת פיקס את כל הקבוצה והקהל והתחיל לחץ אטומי על השער שלהם ובדקה 33 שרי עם שער שנתן גושפנקה והכניס סופית את חיפה לטירוף. אחרי מלא נסיונות לא מוצלחים וסבב חילופים שהיה נראה הזוי ג'אבר כמגן ימני מאולתר שהופך לקשר 8 משגר בעיטה בדיוק בשניה הנכונה ומכניס את כל האצטדיון והבתים שצפו במשחק לטירוף. צריך לציין שבאותן דקות היה כאוס במשחק של חיפה וולא הצליחו לייצב משחק ראוי. תחילת ההארכה כדור של דוד אנקיה למשקוף והיה נראה שאנחנו קורסים אבל אז, כדור גדול של שרי לפודגרנו ודינדה, סוף משאיר עם הראש ודינדה בגול של אלוף 3-1 ששחרר הרבה לחץ, גם בקהל אבל בעיקר בסגל של חיפה. במחצית השנייה של ההארכה פיירו משאיר כדור לשוראנוב שחותך משמאל למרכז וקובע את תוצאת הסיום 4-1 גדול ועם הרבה מזל.

אז מה היה לנו בפן המנטאלי? נחלק ל-2, קהל ושחקנים ודווקא אני רוצה לפתוח עם הקהל.

קהל

הקהל הגיע חדור מטרה לדחוף את הקבוצה אחרי כל הפרסומים על ניצן, על דגו, על הקבוצה שלא מחובר עד הפנדל. בפנדל הייתה נקודת שבירה שהיה אפשר להרגיש אותה היטב. בעיקר מזה שהסמל של חיפה, רפאלוב, נפל לרגליים של היריבה ויצר מגע בעזרת שחקן היריבה ונקבע פנדל שלכאורה הכניס אותנו לבור עמוק יותר. ובדקות שאחרי השער היה אפשר לראות את חוסר החיבור ואיתה העצבנות ובעיקר את התחושב שהנה, חזרנו למכבי חיפה שלפני בלבול ובכר, לקבוצה בלי האופי. והשיא היה בדקה ה 29, היה ניתן לראות את התסכול שהוציא השוער של שריף מהקהל בבזבוז הזמן שלו, אבל השוער שלהם גרם למשהו אחר, הוא גרם להתפכחות והתפקסות גם של הקהל וגם של השחקנים. אבל משהו לא עבד וגם בתחילת המחצית השנייה הצלחנו להגיע למצבים אבל לא לנצל אותם. ואז בדקה 60, שיבלי ודינדה נכנסים וענן וסבע יוצאים, סבע בדיוק אחרי פספוס אדיר שאני בטוח שלא השאיר את הקהל שלנו אדיש ואנסה להרחיב על זה בהמשך. וככל השזמן ממשיך מפלס הלחץ עולה וכל החלטה שמקבלים בצוות המקצועי מפתיעה יותר ויותר את הקהל. דקה 74 ג'אבר נכנס במקום רפאלוב וסוף במקום חזיזה הרגיש לי לפחות כאילו הספסל בפאניקה וגרם לי ללחץ אטומי. בדקה 77 עוד תפנית במחוייבות של השקנים כשכדור מטייל ברחבה עם כמה נסיונות בעיטה וסק בשתי הצלות הרואיות עוצר אותם ושריקות הבוז של הקהל והקריאות למלחמה הפיחו רוח חדשה בשחקנים. אבל, שוב לא מצליחים לעשות כלום ואז שוראנוב נכנס בדקה 82 במקום סונדגרן וזה מתחיל להרגיש כמו איבוד המשחק לגמרי. הרגיש לי שהמשחק חומק לנו מבין האצבעות, עולה לי הכתבה שאמרה שחיפה לא מרבה לחזור מפיגור וכשהקבוצה לא תפקדה טוב עם כל ההצבות המאולתרות גרם אפילו לי לסנן מיני קללות ותסכול. רשמית עוברים לקו 4, כששיבלי מגן שמאל וג'אבר מגן ימני, אין הנעת כדור מסודרת, בזמן שהמאמן של שריף הכניס בערך 8 שחקני הגנה, דקה 85, ג'אבר מכדרר, מתקרב ל16, נראה שעוד שנייה חוטפים לו את הכדור הוא משחרר בעיטה והייתה הלימה בין כמות הלחץ שהשתחרר מהקהל אל מול הלחץ שעלה למאמן שלהם שהבין בדיוק באותו רגע שכבר אין לו כלים התקפיים כמעט במשחק ושהוא בבעיה. עוברים להארכה. תחילת ההארכה המשיכה עם אותו לחץ וחוסר סדר שאפיין את סוף המשחק ושתי דקות בערך להארכה הרחקה רעה של שון שפגעה בראש של שחקן היריבה שסידר כדור לבעיטה שבמזל פגשה את המשקוף. אבל ואו כמה אנרגיות הוזרמו מהקהל שדחף את הקבוצה על אף משחק מבורדק ואז בתוספת הזמן של החלק הראשון, כדור של שרי לסוף ודינדה, סוף מוריד בראש ודינדה בגול של אומן מקפיץ מעל השוער ופתאום כל הלחץ יורד, כל העצבים והופכים לשמחה גדולה. ואז טירוף בקהל שמשפיע ישירות על השחקנים, פיירו מוריד כדור לשוראנוב שבועט פנימה כשתי דקות אחרי תחילת החלק השני בהארכה, 4-1, ואז יש רגע כזה שאומר, זו הולכת להיות שנה קשה מאוד נפשית.

 

 

שחקנים

נתחיל מאיש המשחק לדעתי, עלי מוחמד, נכון, גם שרי נתן משחק מצויין עם שער ובישול, אבל עלי מוחמד שפתח שוב פעם רע, התעשת על עצמו במחציצת השנייה והיה לדעתי ההבבדל הגדול במרכז המגרש שפשוט היה בכל מקו והרג כל ניסיון של שריף לצאת להתקפה שהיא לא בכדור ארוך של השוער. בין הדקות 55-65 לדעתי קטל שם 4 או יותר התקפות בזה שתיקל באופן מושלם או הגיע ראשון לכדור ותסכל את שחקני היריבה לגמרי.

דיא, עדיין נושא עליו המון לחץ, אהבתי שהכניס את עצמו למשחק, בא לקבל כדורים, ניסה למסור וגם הצליח מספר פעמים. אבל זה לא דיא של סיום העונה שעברה, זה דיא שחושב יותר מדי, מנסה יותר מדי, מתוסכל יותר מדי ולראייה הפספוס שלו שלדעתי בגללו הוחלף, היה אפשר לראות כמה שלא הולך לו, זה יבוא, אני בטוח ועד אז אני מקווה שנוכל להכיל אותו ולתת לו את התמיכה שצריך. אני מקווה שהחילוף אתמול בסמוך לפספוס לא יצור יותר חששות למשחק הבא.

בפרק הקודם דיברתי על חזיזה ונקודת התורפה שלו, נראה ששריף עשו הכנות זולות שלא מביישות טקטיקות של שנות ה-70, שבאו וקיללו שחקנים כדי להוציא אותם מהכלים והיה נראה שהפנדל עשה את זה לחזיזה. הוא ועלי מוחמד הוצאו מהמשחק על ידי הפרובוקציות של שריף. אבל אחרי ההפסקת התקררות והפרובוקציה של השוער שלהם, זה השתנה. מקווה שהשנה תהיה השנה בה חזיזה יתבגר, זה קורה כשאתה נהיה אבא וילמד איך לתעל את הטירוף שלו לכדי פעולות חיוביות כמו שהוא יודע.

רפאלוב נראה מתוסכל מהפנדל, לא ככה הוא רצה לחזור לחיפה, אבל לדעתי הוא נתן כל כך הרבה במשחק, בכדורים שלו, בשחרור שלו מלחץ בנגיעה בכדור שבאמת מגיע לו כל הכבוד. גם אם לא הלך כל כך מול השער ובבעיטות שניסה, נראה שליאור מתרגל תוך כדי תנועה לחסרונות וליתרונות של הגיל שלו. אני ג'אבר, נכנס בערך בדקה 74 עם כניסה רעה מאוד ואיבוד של כמה כדורים קריטיים בחצי שלנו ובמרכז המגרש שאחד מהם שיכל לעלות בגול. כמה כח מנטלי צריך כדי להכנס כל כך רע, אחרי תקופה פחות טובה ולקחת על עצמך את הבעיטה הזו וכשחקן חוגג, אפשר לראות בשפת הגוף שלו כמה לחץ יורד, כמה כל התסכולים האלה והחוסר ביטחון הזה ישב עליו, אחרי הגול קיבלנו את ג'אבר של עונה שעברה, למרות שתופקד כמגן ימני.

פיירו, אני חושב שאתמול ראינו את החוזקות של פיירו בהורדות של כדורים, פינוי שטחים ובעיקר ראינו את החסרונות שלו, את החסכים הטכניים שלו ואם שמתם לב אחרי ההכנה של שרי בדקה 54, את העצבים של שרי על פיירו, את שפת הגוף שלו, וכמה שניות אחר כך שעשו עליו תקריב היה אפשר לראות את חוסר שביעות הרצון שלו מפיירו, זה לדעתי דיי מסכם את פיירו במשחק, פשוט לא מספיק.

שרי, אין מה להגיד על השחקן הזה, אולי השחקן הכי גדול שהיה פה בישראל. הגיע לכל מקום, מסר, קיבל, בעט, כבש והיה המהנדס של הגול של דינדה. דגו יהיה חייב לתת לו מנוחה במשחק הבא, שרי וגם רפאלוב כבר לא ילדים ולשחק אתמול 60 דקות מחצית ראשונה ועוד מחצית + הארכה תיתן את הדין עם שרי ואני מקווה שיצליחו לווסת לו את המנוחות כדי שיבוא ברגעים המכריעים בדיוק כמו שהגיע כאן.

סק, פשוט משחק הגנה הירואי, שחקן אדיר שלדעתי הציל גול בדקה 77 שהיה שובר אותנו עם שתי הצלות אחתצ בראש ואחת עם הגוף, הוא עבד כל כך קשה שמי ששם לב בסוף המשחק הוא היה מפורק. שחקן אדיר וכל כך כיף לראות אותו אתמול, כמו תמיד.

הילדים, חלאילי, שיבלי, סוף ושוראנוב, נתנו משחק טוב מאוד, אני מאוד שמח שמסאי נותן להם את הבמה ונראה שהם לוקחים אותה בשתי ידיים, סוף לעומת השאר לא עשה הרבה מעבר לבישול, אבל זה משחק רשמי ראשון שלו מאז הפציעה, אני בטוח שנקבל אותו בעוד משחקים השנה וכיף לראות שיש עתיד טוב לבנות עליו במועדון.

מסאי, משחק לא פשוט אתמול, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, משפל נפשי אחרי הגול ועד להרגשה של גג העולם בסיומו. כאוהד היה לי קשה אתמול עם החילופים של מסאי, הייתי בלחץ וכשאני בלחץ יוצאים ממני דברים לא רצוניים, דברים לא תמיד יפים. אבל זה לגמרי שלי, לא נתתי למסאי להנות מהספק שאולי הוא ראה משהו אחר, כי בסוף הכל עליו, ניצחון או הפסד, ומה היה אם, אני פחות מתעסק בזה, לפי מה שדגו אמר במסיבת העיתונאים על השחקנים ושיבח אותם והאמין בהם וזה מה שצריך ממאמן. אמרתי את זה בפרקים הקודמים, בסוף זו קבוצה שצריכה להתחבר, היה קשה לראות עמדיה טקטית ולחץ וכו' כי זו הם שיחקו נגד קבוצה מתבנקרת, אין פה בילד אפ של מהלכים, רק כדורים ארוכים וגם לזה דגו נתן את הדעת. אני בטוח שהוא רואה מה לא בסדר ונכון לכרגע זו קבוצה שנראית עדיין בבנייה, עם עוד כמה עמדות שחסרות, למרות שלגמרי אפשר לתת לחלאילי וחזיזה לג'נגל על כנף ימין ולסוף, שיבלי, חזיזה קורנו על שמאל בהתאם למערך, זה לגמרי יספיק בליגה וכרגע גם מספיק נגד היריבות במוקדמות.

דגו הגיב גם על היריבה הבאה שהעיתונאי אמר שהיא קבוצה פחות טובה משריף ודגו ענה ש'קבוצה שעוברת שלב במוקדמות אפשר להגיד עליה שהיא פחות טובה', אני מאוד אוהב את הצניעות שלו, את האינטרספקציה – היכולת להתבונן לתהליכים פנימיים, מחשבות ורגשות ולבקר אותם, בלי אגו, להגיד טעינו איפה שטעינו, נשפר את מה שצריך, ולדעתי יהיה לו עתיד מעולה פה, גם אם לא ניקח אליפות השנה.

אז לסיכום, רכבת הרים רגשית, גם לנו כאוהדים וגם לסגל והשחקנים, לא פשוט להתמודד עם הלחצים הללו ועל אף שהמשחק התחיל בצורה לא מעודדת, יצאתי מאוד מעודד ועם הרבה תקוות למשחק הבא... ברטיסלבה אנחנו באים...

 

 

רכבת הרים משוגעת, מבירא עמיקתא, מפיגור 2-0 כשהכל נראה שחור, לאיגרא רמא, 4-2 מלא באופי ונחישות כשבאמצע מתן מושכות לצעירים, חילופי עמדות של שחקנים שגרמו לנו להרים גבה (ולהתקף לב) ניסיון לבצע ניתוח מנטאלי של הקהל, של השחקנים, של מסאי ובעיקר לצאת מעודדים לקראת המשחק הבא מול ברטיסלבה

להצעות, הערות, מחשבות ואם תרצו אעסוק בפרק על משהו ספציפי בפן המנטלי/טקטי כתבו לי:

omashmhfc@gmail.com